<h1>צרור החיים הדרך הששי סימן ב'</h1>
<h2>דף ד.</h2>
וכן סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה ויש בקרקע תבן ואין עתיד לפנותו, ועפר סתם שאין ידוע אם יפנהו או לא, הוי בטול וממעט. ותבן סתם צריך לבטלו בפה. וכן עפר ועתיד לפנותו, צריך ביטול בפה, ואם לאו אינו ביטול. ואין צריך לומר דאם מיעט השיעור בכרים וכסתות, אפילו שביטלם לא הוי ביטול, דבטלה דעתו אצל כל אדם.
סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה והוצין יורדין לתוך עשרים. אם חמתן מרובה מצלתן פסולה. ואם צלתן מרובה מחמתן, כשירה. וכן סוכה שאינה גבוהה עשרה וחקק בה והשלימה לעשרה, ויש בחקק שיעור הכשר סוכה, דהיינו שבעה טפחים, (כשרה.) ויש מן החקק ולכותליו פחות מג' טפחים, כשרה, (כדאמרי' לעיל) [דאמרינן לבוד]. והר"מ ב"ן ז"ל [נ"א והרמב"ם] כתב דאפי' אין בחקק ז' טפחים אמרי' כאלו ינטל אותו הקרקע שיש בין החקק ולכותל ומשלימו לז' אם בין [נ"א אם אין מן] החקק ולכותל ז' טפחים.
<h2>דף י.</h2>
עשה סכך כתקנו בדבר הכשר לסכך, יש מן הגדולים [נ"א הגאונים] ז"ל שאמרו שאינה נפסלת אחר כן אפי' נתן עליה דבר המקבל טומאה. וזהו דעת רת"ם ז"ל. והר"מ ב"ן ז"ל לא נראה בעיניו, וראייתו מכתונתיה דמנימין עבדא דרב אשי אישתמיט כתנתיה במיא שטחה אמטללתא (והניחה בסוכה כשירה) ואמר ליה רב אשי דלייה [נ"א שקליה] דלא לימרו קא מסכך בדבר המקבל טומאה, והא קא חזו לה דרטיבא היא לכי יבשה קא אמינה לך, דהא הכא כתקנה נעשית בצלתה מרובה מחמתה ואפילו הכי אמר ליה להסירה. ודוחק הוא לומר כי כשהניח שם ליבשה עדיין לא היתה צלתה מרובה מחמתה. וכבר כתבנו [שיזהר] שלא ירדו ההוצין למטה מעשרה, ומיהו פרכילי ענבים או הסדינין שאדם פורס בסוכה לנוי היורדין למטה מעשרה אין בכך כלום. דדוקא גבי הוצין דהואיל ומזיקי הוי דירה סרוחה ואין אדם דר בדירה סרוחה. אבל סדינין ופרכילי ענבים ניחא ליה (דכל) לנאותה אינו חוצץ ואינו ממעט. וכן אמרו פירס עליה סדין מפני החמה פסולה, או תחתיה מפני העלין הנושרין נמי פסולה. ומכאן נמי קשה לרת"ם, אלא שהוא פירש פירוש אחר [בענין] שאינו קשה לו, אבל מההיא דכתנתיה קשה. אבל כל דלנאותה כשרה. וכבר שאלנו [נ"א שאלו] לרבי' הרשב"א, ואפילו לנאותה, הא קא מסכך בדבר המקבל טומאה. והשיב שזהו ממה שכת' בסוכות תשבו, ודרשי', תשבו כעין תדורו, ולפיכך מה שאדם עושה עיקר תקרתו קורות המצויירות או דברים אחרים שאינם עיקר תקרה אלא טפלה [לה] אלא כדי שתערב עליו דירתו, לפיכך התירו לו גבי סוכה כן, לפי שאין אלו לעיקר סוכה אלא לנאות ולהנעים עליו ישיבת סוכה דמצוה. ולא עוד אלא שהיא מצוה מן המובחר להעלות שם כלים הנאים לחבב המצוה, ושתהא דירתו ערבה עליו, ודברים אלו נכרים הם שאינם לעקר הסכך. וכתנתיה דמנימין תעיד, דכל אימת דרטיבא מינכרא מילתא ושרי, ע"כ. ומורי ה"ר פרץ ז"ל פי' הטעם משום דכתיב, זה אלי ואנוהו (שמות ט"ו), התנאה לפניו בסוכה נאה, ונמצא שאינו לצורך האדם, ולא נאסר אלא מה שהוא לצורך האדם.
<h2>דף יא.</h2>
וצריך לעשות הסכך מדבר שאינו מקבל טומאה וצריך שיהא מדבר שגידולו מן הארץ שנעקר מן הארץ. וכן לא יהא מדבר שריחו רע. ולא מדבר הנושר תמיד, פן יצא מן הסוכה מתוך הריח ומן העלין הנושרין. אבל אינה פסולה. וכן לא יהיו ההוצין של סכך יורדין לתוך עשרה, כדי שלא יהא נזוק בהם ויצר לו ישיבתו.
<h2>דף יג:</h2>
ואין מסככין באוכלין מפני שמקבלין טומאה. ונהגו העולם לסכך בעצי השומר שקורין פינוגו [נ"א פינולו] ואפילו שיש בו הזרע שהוא אוכל. ונראה שסמכו מפני שהפסל מרובה על האוכל, ואמרו סוכי תאנה ובהם תאנים ופרכילין ובהם ענבים, רואין אם הפסל מרובה על האוכלין מסככין בהם.
<h2>דף יט:</h2>
סככה במחצלאות הראויין לשכיבה וכיוצא בהן, פסולה. אבל סככה במחצלאות היושבות לנוי ולא לשכיבה כשרה. וכן כתב מורי הרשב"א ז"ל בתשובה באותן מחצלאות שיש להם לולאות, דסתמן אינן לשכיבה. ושמם מוכיח עליהם שאינן עשויין אלא לנאות את הקירות וטהורות. וגרסינן בירושלמי (סוכה סוף פ"א) ר' יצחק בר חקולא ר' שמעון ב"ר הורון באילין דעל פתח החנויות שהן טהורות.
